בחר סוג תעודה:
בחר תחום לימודים:
בחר מסלול לימודים:
השאר/י פרטים ויועץ לימודים אישי יצור איתך קשר תוך דקות בטלפון! או התקשר/י לטלפון
072-2727300. השירות הינו חינם!
 
הריני מאשר/ת קבלת מידע פרסומי מאתר זום

אנציקלופדיית המקצועות

לימודי תיאטרון

 
לייעוץ לימודים לחץ/י כאן או התקשר: 072-2727300
 
 

תיאטרון - לימודים לתואר ראשון

לימודי תיאטרון
תמיד חלמתם לשחק את המלט או לורה בבית הבובות? חולמים לעמוד במרכז הבמה, באור הזרקורים ולזכות לתשואות הקהל? ואולי דווקא מעניין אתכם לחקור את תחום התיאטרון? או ללמוד איך לכתוב מחזות? לימודי תיאטרון – תואר ראשון מאפשרים לחובבי תיאטרון להשתלב בתחום במגוון תפקידים והתמחויות. הלימודים כוללים בדרך כלל לימודים תיאורטיים וכן העמקה והתמקצעות באחד מענפי התיאטרון כגון: משחק, בימוי, מחזאות או מחקר.

מה מקנים לימודי תיאטרון – תואר ראשון לבוגריהם?
תואר ראשון בתיאטרון
הוא מקפצה למגוון תחומי התמחות בתיאטרון. בוגרים שלומדים במגמת משחק יוכלו להשתלב בתחום התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה, וכן בעולם הפרסום כשחקנים. בוגרי מגמת בימוי יוכלו להשתלב כבמאים בתחום התיאטרון הרפרטוארי או הניסיוני. בוגרי מגמת מחזאות יעמיקו את הידע בתחום כתיבת וניתוח מחזות. ואילו סטודנטים שיבחרו במסלול התיאטרון העיוני יוכלו להתמקצע בהוראה, עיתונאות או במחקר של תחום התיאטרון.

מהן דרישות הקבלה עבור לימודי תיאטרון – תואר ראשון?
באוניברסיטאות ובמכללות, כגון מכללת גליל מערבי, תנאי הקבלה כוללים בגרות מלאה וכן מבחן פסיכומטרי. סף הציונים הנדרש למגמות אלה בדרך כלל אינו גבוה. עם זאת למגמות ההתמחות כגון: משחק, בימוי, מחזאות, עיצוב תפאורה וכדומה, יכולים להיות מבחנים מעשיים כגון: אודישנים, ראיונות, מבחן מעשי קבוצתי, ועוד.

מהי תכנית הלימודים בלימודי תיאטרון – תואר ראשון?
הלימודים כוללים את הקורסים הבאים:
• מחזאות ותיאטרון בתקופות שונות: תיאטרון יווני קלאסי, תיאטרון ימי הביניים, תיאטרון ישראלי של ראשית ההתיישבות, תיאטרון יידיש, תיאטרון ישראלי של ימנו ועוד. 
• ביקורת וניתוח מחזות.
• סדנאות מעשיות בתחומים של: משחק, בימוי, מחזאות ועוד.
• ההיבטים החברתיים של התיאטרון: תיאטרון קהילתי, תיאטרון ומגדר.
• סוגים שונים של תיאטרון: תיאטרון רחוב, תיאטרון מחול, ועוד.
• כתיבה, דרמטורגיה והפקת תיאטרון.

מהם תנאי הקבלה?
לימודי תיאטרון
לתואר ראשון אינם מציבים סף קבלה גבוה מבחינת ציון ההתאמה הנדרש (ציון פסיכומטרי + ממוצע בגרות). עם זאת: מועמדים עם ציון התאמה גבוה יכולים לקבל בחלק מן האוניברסיטאות והמכללות מלגת הצטיינות. כמו כן, למסלולי הלימוד השונים ייתכנו מבחני קבלה מקצועיים, כגון: אודישנים למגמת משחק או מבחנים אחרים למגמות בימוי ומחזאות.

היכן ניתן ללמוד תואר ראשון באמנות התיאטרון?
לימודי תיאטרון
– תואר ראשון ניתן ללמוד במבחר מוסדות, הן באוניברסיטאות והן במכללות. להלן רשימה חלקית:
• אוניברסיטת חיפה – לימודים עיוניים (מחקר תיאטרון), התמחויות במשחק, בימוי ולימודי תיאטרון טיפולי וחברתי.
• האוניברסיטה העברית – מסלול מרכזי הכולל קורסי מבוא וקורסי העמקה עיוניים, וכן סדנאות התמחות בתחומים שונים: משחק, בימוי, ועוד.
• אוניברסיטת תל – אביב – לימודים עיוניים משולבים בכיתות מעבדה יישומיות מגוונות: משחק ואימפרוביזציה, תנועה, יסודות הבימוי האמנותי ועוד.
לימודי תיאטרון בסמינר הקיבוצים נלמדים במסגרת בית הספר לאמנויות הבמה. הלימודים נחלקים ל – 4 מגמות: בימוי והוראת תיאטרון, הוראת תיאטרון, משחק, ועיצוב תפאורה ותלבושות.
לימודי תיאטרון נלמדים עוד במגוון מכללות ומוסדות.
לימודי תואר ראשון בתיאטרון, אם כן, מעניקם לסטודנטים ידע מעשי ותיאורטי כאחד בתחום אמנות התיאטרון.

 
 
 
 

תיאטרון - לימודים לתואר שני

תאור
תחום לימודי תיאטרון ולימודי המופע הוא תחום עשייה עשיר למחקר בינתחומי. ה-לימודים מיועדים לאילו המעונינים לעסוק בהוראה ובמחקר ובהעמקת יכולתם המקצועית. לימודי התואר השני הלימודים כוללים נושאים כתיאטרון ומגדר, תיאטרון ופוסט קולוניאליזם היבטים חזותיים ותרבות וויזואלית, תורת המופע, תיאטרון וזיכרון תרבותי, תיאטרון ותיעוד היסטורי, תיאטרון ובין תרבותיות ועוד.   הלימודי מקנים לסטודנטים כלי חשיבה ביקורתית החושפים מערכים של יחסי כוח והופכים להיות סוכני תרבות פעילים, המעורבים בסביבה תורמים לשינוי פני תרבות התיאטרון הישראלי.

מטרת ה-לימודים בכל אחד מתחומי ההתמחות היא הכשרת אמנים חוקרים בעלי ידע תיאורטי ומעשי במקצועות התיאטרון, בעלי יכולת ליזום, להנהיג ולהדריך צוותי יוצרים לקראת יצירה בימתית משותפת, בעלי יכולת להתבונן באופן ביקורתי ומושכל בתהליכי היצירה הבימתית ולפרסמם כמחקר אקדמי. הלימודים מורכבים משעורי חובה, סמינרים, שיעורי בחירה וסמינר מחלקתי.

תכניות ה-לימודים כוללות לימודים עיוניים, לימודים מעשיים והתנסות עצמאית ביצירה בימתית. במסגרת הלימודים העיוניים נידונות שאלות הקשורות לתהליכי יצירה באמנות התיאטרון ובאמנות המופע נבחנות סוגיות בחקר התרבות החזותית.

לימודי התואר השני מתחלקים לשני מסלולים:

  • מסלול לימודים עם תזה – עבודת גמר.
  • מסלול לימודים ללא עבודת גמר.

המשך לימודים לתואר שלישי אפשריים רק למי שסיים לימודי תואר שני עם תזה – עבודת גמר.

להלן מספר תחומי ההתמחות מקצועית ב-לימודי התואר השני:

-לימודי בימוי - מסלול זה כולל את התחומים הבאים: בימוי, כתיבה דרמטית, דרמטורגיה, בימוי לתיאטרון קהילתי וחינוכי ושחקן יוצר או חוקר.
-לימודי עיצוב - מסלול זה כולל את התחומים הבאים: עיצוב במה, תלבושות ותאורה

תנאי קבלה לתואר שני ב-לימודי תיאטרון
בעלי תואר ראשון ב-אמנות התיאטרון, בציון ממוצע 80 או 85 לפחות בהתאם לתחום בו הם מתכוונים להתמחות. עמידה בפני ועדת קבלה והוכחת כושר מחקר.

בעלי תואר ראשון מוכר מתחומים אחרים, בציון 85 לפחות, ידרשו לעמוד ב-לימודי השלמה בהתאם לתחום ה-לימודים אותו למדו והיקף הצורך ב-לימודי השלמה כי שיקבע על ידי המוסד.

משך ה-לימודים לתואר שני בתיאטרון
לימודי תואר שני נמשכים שנתיים.

תואר
תואר שני MA   ב-תיאטרון.
או תואר שני (MFA   (Master of Fine Arts

 
 

סילבוס לתואר ראשון בבימוי תיאטרון

בין נושאי הלימוד (סילבוס) לתואר ראשון בלימודי תיאטרון, ובהתאם לתחומי ההתמחות השונים, ניתן למצוא את הנושאים הבאים:

לימודי תולדות התיאטרון – יוון ורומי
חלק ראשון במקבץ השיעורים "מבוא לתולדות הדרמה והתיאטרון", תרבויות עתיקות: יוון ורומא.   מאפייני האירוע התיאטרוני, יסודות אמנות הכתיבה הדרמטית, יסודות הביצוע התיאטרוני   יסודות הפואטיקה והאסתטיקה כפי שהוגדרו לראשונה באתונה במאה החמישית לפנה"ס.
סוג אמנות זה בהשוואת לדרמה הפולחנית שקדמה לו וקשריו הסוציו פוליטיים והתרבותיים. ניתוח טרגדיות נבחרות של איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס, קומדיות נבחרות של אריסטופנס ומננדר, התפתחות מבנה התיאטרון ותנאי ההפקה של ההצגות.
הדרך בה עיצבו הרומאים את התיאטרון שלהם תוך חיקוי וחידוש של התיאטרון היווני. קומדיות של פלאוטוס וטרנטיוס, טרגדיות של סנקה. השינויים שחלו במבנה התיאטרון ובמקומו בחברה ובתרבות של רומא בתקופת הרפובליקה והאימפריה.

לימודי תולדות ה-תיאטרון – ימי הביניים והרנסאנס
עקרונות הפרקטיקה התיאטרונית בתרבות המערבית שנוצרה בימי הביניים והרנסנס. העולם הנוצרי אשר כבש את אירופה מראשית ימי הביניים ויצר צורות דרמטיות ובימתיות חדשות ושונות מאלה שהופעלו בתיאטרון הקלאסי. מאפייני היסוד של השינויים וההמשכיות בפרקטיקה התיאטרונית כפי שנוצרה והופעלה בתרבויות של ימי הביניים והרנסנס.

התיאטרון היהודי – עברי – ישראלי
מבוא בסיסי לתקופות ולז'אנרים טיפוסיים במחזה הישראלי הבימתי. בחינת מאפייני מבנה, עיצוב דמות, לשון ושפה תיאטרונית, תפעולם האסתטי, התמטי והרטורי, וזיקותיהם ליצירה קנונית, מסורות דרמטיות תיאטרוניות. ייבחנו טקסטים תיאטרוניים מהמיתוס המקראי, הנרטיב הציוני החלוצי והתיישבותי, מיתוס השואה, מיתוס המלחמה, השלום והבטחון, מיתוסים חברתיים ועדתיים, המיתוס הפלסטיני והיחס לאחר, ועוד.

לימודי תיאטרון בחברה
הקשר הדו כיווני שבין תיאטרון וחברה: ה-תיאטרון כמוסד חברתי וכפרקטיקה ייצוגית והחברה כמופע  וכמערכת של תפקידים. המשמעויות השונות של המושג "דרמה חברתית" כפי שבאות לידי ביטוי בתחום התאטרון, ה-סוציולוגיה והאנתרופולוגיה.

לימודי שיטות מחקר של אירוע תיאטרוני
היבטיו של מופע התיאטרון, התבוננות ביקורתית באירוע התיאטרוני, הבנה סוציו תרבותית של המופע המאפשרת לראותו כאירוע, תפקידו של הבמאי, המעתק ממחזה להצגה ופונקצית הדרמטורג, היבטיה המרכזיים של המיזנסצנה – חלל, משחק ואובייקט (או אביזר) ומקומו של הקהל.

לימוד תהליכי הפקה
המרכיבים השונים של תהליך ההפקה: לוח זמנים, כ"א, תקציב, בעלי תפקידים בהפקת תיאטרון
לוחות זמנים להפקה: פרה פרודוקציה, הפקה, שבוע טכני, הרצה.בניית תקציב הפקה וניהולו
ניתוח מרכיבי ההצגה והבנתם, ישיבת סיכום פרה פרודוקציה, נוהלי עבודה בתיאטרון, ניהול חזרות להצגה, בטיחות בתיאטרון, רישום ספר הפקה על כל מרכיביו, רישום Q (סימנים) בספר הצגה

לימודי יסודות בחשיבה חזותית
מונחי יסוד בשפת הבמה, אבחון תבניות חלל ותבניות יחסי קהל במה והשלכותיהם על היבטים שונים במופע הבימתי, הכרת אמצעי העיצוב וזיהוי ז'אנרים בעיצוב במה. מיסטריות מודרניות: התנ"ך והברית החדשה. התנ"ך והברית החדשה על הבמה המודרנית, למרות תפיסת העולם החילונית המאפיינת את המודרניזם והפוסט מודרניזם, לאורך המאה העשרים ישנה פניה תיאטרונית עקבית אל טקסטים דתיים קנוניים ומיתולוגיים. הפקות המעלות את התנ"ך והברית החדשה. הצגות המציגות את החברה דרך התנ"ך באור פארודי, פוליטי וחתרני, וכך יוצרות תיאטרון בעל עצמה שהוא בו זמנית דתי וחילוני.

משחק ומופע בתאטרון של כתבי קודש
עקרונות אסתטיים של משחק ומופע ב-תיאטרון של ימי הביניים המאוחרים. התיאטרון הדתי של התקופה, יצירות דרמטיות חילוניות (פארסות, מחזות מוסר ועוד), הדמיון הקיים בין התיאטרון הזה למופע אוונגדרי מודרני, המתח בין תיאטרון אפי ותיאטרון טוטאלי. ז'אנר המיסטריה אשר בו העלו חברי הגילדות את סיפורי התנ"ך מבריאת העולם ועד יום הדין האחרון, עקרונות הפרפורמטיביים, הפסטיביים, והתיאטרליים של ז'אנר זה. תיאוריות של מופע, ייצוג של דת וקדושה בתיאטרון, המתח בין קדושה וחילון בתיאטרון הדתי, סאטירה ופרודיה ב-תיאטרון דתי, מופע של כאב ותיאטרון טוטאלי, תיאטרון רחוב, ועוד.

לידתו של האוונגרד ברוחו של מופע הבידור העממי
מאפייניו של המופע הבידורי המודרני הצומח במאה ה-19 והשפעתו על תיאטרון האוונגרד

משחק ריטואל וקהילה
תורת המשחק ( Play Theory ) מושגי היסוד: משחק, ריטואל, תאטרון וקהילה, ההבדל שבין תרבות מודרנית לפוסט מודרנית, ה-תיאטרון הקהילתי כפרקטיקה תרבותית לוקלית וכסוג מיוחד של משחק דרמטי

פואטיקה של אריסטו
הפואטיקה של אריסטו, נחשבת עד היום לחיבור החשוב ביותר בתורת הביקורת,
השפעותיה על תיאוריה של האמנות בתחומים שונים, כגון: ספרות, אמנויות חזותיות וקולנוע, הטקסט של הפואטיקה ומורשת התיאורטית של אריסטו מהעת העתיקה  ועד למאה ה-20

חנוך לוין
יצירתו הדרמטית של לוין נחלקת לשלוש חטיבות עיקריות: הסאטירה הפוליטית, מחזות השכונה והמשפחה והמחזות ה"מיתולוגיים", הן קומדיות והן טרגדיות.

שותפות מושתקת: על פועלן של יוצרות ב-תאטרון הישראלי
מאז ראשית ה-תיאטרון העברי בארץ ישראל בקבוצות חובבים, נשים נטלו חלק פעיל בהעלאת הצגות, השפיעו על ביסוסה של אמנות ה-תיאטרון כחלק ממערכת התרבות. מגוון ההיבטים הקשורים בהערכה מחודשת של שותפות שחקניות בעשיית תיאטרון ובאופן בו ניתן לתת קול לסיפוריהן, טקסטים שכתבו וערכו שחקניות לערבי יחיד, כגון, "סיפור אישי" של רחל מרכוס, "אחת העם" של טליה שפירא, המופע של חנה לסלאו "יותר חנה מלסלאו".  ביוגרפיות מקצועיות של במאיות. שהחלו לפעול בתיאטרון הממוסד רק בראשית שנות ה-70. מה מייחד את הרפרטואר שהן בוחרות להעלות, מה מייחד את השפות התיאטרוניות שלהן, כיצד בחירותיהן הבטיחו או מנעו את השתלבותם במרכז העשייה התיאטרונית.

לרקוד מחזות: הגוף התאטרלי בין מילה ותנועה
היבטים מרכזיים של העברה מן הטקסט הדרמטי אל במת הריקוד, וביניהם: היחסים המורכבים בין תנועה ומילה, הטראגי והקומי בתנועה, קומפוזיציה תנועתית כאסטרטגיה פרשנית, עיצוב הבמה כמרחב תנועתי וכחלל מייצג לעולם הדרמטי, משחק וריקוד כאמצעי לאפיון הדמויות.   זיהוי ובחינת נקודות המפגש בין דראמה לבין מחול, ובין שפת המשחק לשפת ה-ריקוד.

לימודי התיאטרון היפני
ההתפתחות והאסתטיקה העשירה של התיאטרונים היפניים מראשיתם ועד ימינו. 
התיאטרונים הקלאסיים תיאטרוני האריסטוקרטיה, הקבוקי התיאטרון העממי, והבונרקו תיאטרון הבובות, התגבשו במשך השנים לסגנונות תיאטרון איכותיים ביותר.  תיאטרונים אלו יצרו אסתטיקה מפותחת ושפה תיאטרונית מגובשת ועשירה בכל תחומי אמנות התיאטרון, ומשמשים כמודל לחיקוי וליישום על ידי יוצרים רבים בעידן המודרני. תיאטרון האוונגרד וריקוד הבוטו משקפים מחאה כנגד המסורות התיאטרוניות היפניות הקלאסיות וכנגד האמנויות המקבילות להן במערב.

לימודי התפתחות הטכנולוגיה הבימתית
היבטים שונים של התפתחות טכנולוגיה של הבמה הסצנוגרפית מסוף המאה ה-15 ואילך.
השפעות הגומלין בין הטכנולוגיה ההנדסית, בנין התאטרון, והטכנולוגיה הסצנוגרפית על מרכיביה השונים. טכנולוגיות של קונסטרוקציה, מיכון,שינוע ומאור, מערכי במה, מכונות במה ומכונות תפאורה,סיסטמות של תפאורה לרבות תפאורה מתחלפת, ומערכות תאורת במה.

לימודי הבעה גופנית
פיתוח אצל השחקן את ההכרה והמודעות לגוף האדם ולגרות את סקרנותו לגבי האפשרויות המרביות הגלומות בו. אבחון פעולות טבעיות מרובות כגון: הליכה, שיווי משקל, הרמת משקל ועוד, ושילובן באימפרוביזציה, תוך כדי ניתוח וביצוע הפעולות הללו, משחק ללא מילים, פנטומימה

לימוד משחקי תיאטרון
משחקי תאטרון הנם התנסויות מובנות בהן המשתתף חווה חוויה של משחק באופן משחקי.
משחקי התאטרון מפתחים, יכולת חשיבה ותגובה מהירה, ספונטניות, בטחון עצמי דרך ההתנסות הבימתית לפני קהל, יכולת לפתח דיאלוג, הבנת מרכיבי האירוע הדרמתי, כניסה ויציאה מדמות בדיונית, מתן חופש לדמיון היצירתי ועוד.
רמת המורכבות של המשחקים גדלה בהדרגה ומחייבת את המשתתף לריכוז, חשיבה רגשית ואינטגרציה של מרכיבי היסוד של הדרמה כגון: מקום, זמן, דמות, מערכת יחסים וסיטואציה, בו זמנית. 

התנסות בכתיבה יצירתית
התנסות בכתיבת פרוזה, טכניקות יצירתיות של כתיבה, התבוננות, הקשבה ופיתוח דימויים העולים מתוך העולם הפנימי, היבטים שונים של סגנון ומבנה.

לימודי תולדות ה-תאטרון מהמאה ה-17 ועד איבסן
מאפייניו של ה-תיאטרון האירופי כפי שהתפתח בארצות שונות, בתקופות שונות במהלך כשלוש מאות שנה. הקשרים הסוציו פוליטיים של מחזות בחברות בהן נוצרו, שאלות פואטיות, אסתטיות וסגנוניות המעוצבות בהן, מאפייני האירוע התיאטרוני, מבני התיאטרון ומוסכמות ההצגה שהיו נהוגים בתקופת כתיבתם של מחזאים אלה, ראשית הכתיבה המחקרית בשאלות הקשורות לעבודת השחקן, הדרמטורגיה וההתקבלות של ההצגות בעיני הקהל.  

לימודי תולדות ה-תיאטרון המודרני והפוסט מודרני
הקשר בין הדרמה וה-תיאטרון של התקופה המודרנית והתיאוריות הביקורתיות אשר התפתחו במטרה להסבירם ולפרשם. מנקודת ראות טרמינולוגית "מודרני" פירושו במסגרת זו: "מודרניזם" או "מודרניות" ומתאר אקלים חברתי תרבותי ואסתטי בין 1850 ל   1950. דיון דיאלקטי בין מודרניזם לבין פוסט מודרניזם.

לימוד גישות בימוי ו-משחק
מאז שנוצר נזקק ה-תיאטרון לקונצפט הבימוי, שהתבטא באופנים שונים של אחריות להעלאת ההצגה. אולם רק עם התפתחותו של התיאטרון המודרני צמח, התמסד והתעצם תפקיד הבמאי, כפי שהוא מוכר כיום. משלב זה גם אופני המשחק כפופים בעיקרם לנקודת הראות של הבמאי והופכים חלק מגישת בימוי המיושמת על מופע וניכרת בדפוסים שנוכל לרוב לאתר במופעים שונים של אותו הבמאי. צמיחתו של תפקיד הבמאי ובדיקה טיפולוגית של ה-בימוי. הזיקות בין הגישות השונות לבין התפתחויות נוספות בתפיסת ה-תיאטרון וה-אמנות בכלל.

תיאוריות וביקורת של המאה ה-   20
גישות עיוניות מרכזיות, החל מראשית המאה ה-20, כפי שהן מנוסחות על ידי אנשי תיאטרון על עשייה ומחקר של תיאטרון.

שירה ב-תאטרון, תאטרון בשירה
מגוון נושאים הקשורים בקו התפר בין השירה ובין ה-תאטרון והדראמה. ביניהם: שירה מול פרוזה בדראמה ובתאטרון, ריתמוס, משקל וחריזה, מושגי יסוד בפרוזודיה, שיריות הטקסט כמבחן למעמד הלשון ולמעמד האדם בדראמה ועוד. מחזות שייקספיר מהווים את המאגר המרכזי לדוגמאות טקסט, ובהקשר העברי הקורפוס השירי והדרמטי של אלתרמן, בעיות תרגום דראמה שירית לעברית

התאטרון ההיפר-ריאליסטי של הרולד פינטר
מחזותיו של פינטר אינם מתאימים למוסכמות ה-תאטרון המקובלות. מקוריותו הרבה מצריכה פיתוח של כלים ביקורתיים חדשים לצד פיתוחה של שיטת המשחק החדשה.

לימודי משחק לפרפורמר
האסתטיקה ואת האידיאולוגיה של האוטו פרפורמנס, גילויים מופעים אותם הוא מכונן, תיאטרון אלטרנטיבי ופרפורמנס ארט.

התנ"ך כ-תיאטרון
תנ"ך כ-תיאטרון נועד ליצור דיאלוגים יצירתיים בין הטקסט המקראי לבין האדם הלומד, ה-משחק, המביים או מעצב אותו. קטעים, סיפורים ומצבים מהתנ"ך כאילו היו תיאטרון, בעיקר באופן עיוני   הבנת הטקסט ומרכיביו הדרמטיים והפרפורמטיביים, כולל "הוראות הבימוי".

בימוי ובמאים ב-תאטרון הישראלי
חותמם האמנותי ודפוסי פעולתם של במאים שפעלו ופועלים ב-תיאטרון הישראלי. ביוגרפיות מקצועיות, טקסטים תיאטרוניים של רצפי הצגותיהם והקונטקסטים התרבותיים בהם הועלו. הזיקות בין פועלם לבין התפתחותו של ה-תיאטרון העברי-ישראלי.

לימודי יסודות בחשיבה חזותית
הבהרת מונחי יסוד בשפה הבימתית, אבחון תבניות חלל ותבניות יחסי קהל במה והשלכותיהם על היבטים שונים במופע הבימתי, הכרת אמצעי העיצוב וזיהוי ז'אנרים ב-עיצוב במה.

לימודי מבוא לתאורת במה
היבטים שונים של תאורת במה לרבות אופטיקה, חשמל ומאור. מקורות אור, פנסי תיאטרון,   צבע, מערכות פיקוד תאורת במה, תשתיות נדרשות ומערכי תאורת במה בסביבות תיאטרוניות שונות. תהליך הכנת התאורה, תכניות תאורה, ניהול תאורה, יסודות של עיצוב תאורה

עבודה על סצנות
ביצוע סצנות נבחרות, תוך הקניית עקרונות להפקת נתוני משחק פעילים מטקסט המחזה: אפיון דמות (מניעים, תבניות פעולה, תכונות פיסיות), משמעות החלל עבור הדמות, מטפורות בימתיות, פענוח והרחבת היכולת לביצוע פעולות דיבור.

עבודת שחקן במאי
יחסי במאי שחקן,  גישות שונות למשחק, טכניקות שונות לטיפול בבעיותיו של השחקן.  
עבודה על סצנות.

עבודת הבמאי כדיאלוג אמנותי
גישות בימוי של במאים הן בסיס לדיאלוג אמנותי, אפשרויות של כתיבת טקסט בימתי, כלומר בימוי, בזיקה לגישות בימוי של במאי מפתח ב-תיאטרון המערבי.

כתיבה דרמטית
טכניקה בסיסית של כתיבה דרמטית ובניית עלילה, חיבור ל"צעקה הפנימית" כחומר גלם ליצירה, כיצד ניתן ליצוק את החומר האישי לתוך התבנית הדרמטית, הקונפליקט כיחידה הבסיסית של הדרמה, טכניקות דחיסה דרמטית, פעולה ופעולה נגדית בדיאלוג פעולה ופעולה נגדית במונולוג פעולה ופעולה נגדית בעלילה.  אפיון דמויות ויחסים באמצעות דיאלוג,  תבנית דרמטית כרונולוגית קלאסית של סצנה, תבנית דרמטית כרונולוגית קלאסית של עלילה.    אסטרטגיה של כתיבה דרמטית, שיטה לפרוק רעיון דרמטי על פי קטגוריות ( דדוקציה, סיבתיות, דיאלקטיקה, אינדוקציה, מטפורה, מטאפיזיקה סוריאליזם), שיטה המאפשרת לפתח מחזה מכל בדל של חוט: תמה, דימוי, סצנה, דמות, חלום  וכוי. בשיטה זו ניתן לפתח את כל הקטגוריות בנפרד ואחר לערוך ביניהן סינתזה ולבנות סינופסיס עלילתי המאפשר  להתחיל לכתוב מחזה.   

לימודי תיאטרון אלטרנטיבי
תאור והגדרה באמצעות פעילות יצירתית אישית וקבוצתית מהו ה-תיאטרון האלטרנטיבי, מאפייני התאטרון האלטרנטיבי שצמח בארצות הברית בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20. תקפותו של התאטרון האלטרנטיבי בחברה ובתרבות המערבית בכלל ובהקשר הסוציו תרבותי הישראלי בפרט.  

מדיבור לשירה
כדי לעשות את הדיבור ראוי לבמה, יש להתוודע למרכיביו - קול, היגוי, אינטונציה, מקצב, ומכלול ניואנסים המאפיינים את החוויה המוסיקאלית בכלל, והדיבור והשירה בפרט. 
מגדר על הבמה בדרמה המודרנית והעכשווית ובתאטרון
דרכים בהן מוצג מגדר על הבמה, תיאוריות פמיניסטיות, מגדריות וקוויריות, תיאוריות של תרבות, בדיונים במופעים קיימים, הקשרים היסטוריים המסורתיים של נשים וגברים כפי שהם מופיעים ב-תאטרון הקלאסי ובתאטרון. 
דיון מחזות נבחרים, בדגש על סוגיות במגדר, השוואה בן תימות, דימויים חזותיים, לשון ויסודות פרפורמטיביים, על כוחות היסטוריים ותרבותיים המעצבים את הגישה כלפי נושא המגדר.

הטרגדיה השקספירית
הטרגדיות הגדולות של שקספיר, רומאו ויוליה, יוליוס קיסר, המלט, אותלו, המלך ליר, מקבת   אנטוניוס וקליאופטרה. מבנה הטרגדיה, הגיבור הטרגי לעומת הגיבורה הטרגית, הטרגדיות השקספיריות על רקע קונבנציות התאטרון והדרמה של התקופה האליזבתית.

מגדר מעמד ואתניות ב-תאטרון קהילתי
פעילותן היצירתית של נשים, בעיקר מזרחיות מסטטוס חברתי נמוך,  בתאטרון הקהילתי מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת ואילך.  תרומתן הייחודית לתאטרון הקהילתי בכלל ולהתגבשותו של תאטרון פמיניסטי בפרט.

היוצרים ששינו את פני ה-תאטרון האירופי
בשנים 1964 – 1985 התרחשו שינויים מרחיקי לכת ב-תיאטרון האירופי: בשנים אלה התעצבה דמותו של הבמאי כיוצר, חוקר ותאורטיקן. הבמאים פיטר ברוק, ירז' גרוטובסקי, אריאן מנושקין, תדאוש קנטור, פיטר שטיין והכוריאוגרפית פינה באוש, פיתחו בהצגותיהם יחס חדש אל הטקסט הדרמטי ואל המופע. הם חקרו את גבולות האירוע התיאטרוני, את מרכיבי התמונה הבימתית ואת מקומו ותפקידו של ה-תיאטרון בחברה ובתרבות. שנות יצירה בהן נבדקו דרכים לקרוב קהלים חדשים לתיאטרון, התפתחו שיטות עבודה חדשות עם שחקנים, מעצבים ויוצרים.
הוגדרו מחדש גבולות הסיטואציה הדרמטית, נחקרו מרכיביה, נולד תפקיד הדרמטורג והוגדר מקומו בצוות יוצרי ההצגה. הורחבו גבולות ה-תיאטרון למופע חדשים כמו תיאטרון מחול, המיצג והמיצב. נחשפו שפות ה-תיאטרון ומרכיבי המופע וגרמו למהפך בתחום המחקר התיאטרוני.

לימודי מבוא ל-פילוסופיה של האמנויות
עיקריהן של התיאוריות הפילוסופיות המרכזיות של אמנות המערב, התפיסה הקלאסית של האמנות, בעיקר באמנות הרנסנס הגבוה באיטליה, לידתה של האסתטיקה, תורות היפה של המאה ה- 18, האסתטיקה עד המחצית השנייה של המאה ה- 20, התפתחותה של האמנות המודרנית, בעיית הגדרת האמנות, בעיית זיהוי היפה, הבנת התהליך היצירתי, בעיות בפרשנות והערכה של ה-אמנות

לימודי מבוא למיתולוגיה הקלאסית
סיפורי המיתולוגיה היוונית והרומית: בריאת העולם והאדם, תולדות האלים, אגדות הגיבורים.   תבניות יסוד ומערכות סמלים ודימויים המעוצבים בספורים אלה. תהליך היווצרותם של סמלים תרבותיים ומעקב אחר "גלגולם" בתרבות וב-אמנות מאז העולם העתיק ועד ימינו.

בימוי אופרה
הייחודי לבימוי אופרה בכלל ולבימוי קולות אופראיים בפרט, המשותף בין בימוי אופרה כתאטרון ובין בימוי אופרה כקולנוע או טלוויזיה. תיאוריות אופראיות, הטקסט האופראי, ויזואליה, מולטימדיומליות, מחווה, דיבוב, גוף אופראי. סגנונות בימוי כגון: סלרס, זפירלי, פרידריך, גלאס, אנדריסן ועוד.
פרספקטיבות היסטוריות כגון: אופרה בארוקית בזמן הבארוק ובימינו, ורדי, ואגנר, ברכט וייל, ראוול, מנוטי ועוד, אופרה היום במאים, זמרים מנצחים, במה.

לימודי משחק
פיתוח והבנת תהליך העבודה של השחקן על הדמות והטקסטים. הכרת הכלי האישי על כל מרכיביו.

לימודי תנועה למתקדמים
הרחבת יכולת ההבעה בתנועה, פיתוח יכולת ההקשבה, פתיחות פסיכו פיזית והשתלבותם בעבודת השחקן.  

לימודי שירה בתיאטרון
שימוש בחומרי מחזמר, קברט. עידוד יצירתיות בתחומי הלחנה, עיבודים, תרגומים, הכנה להפקה מוסיקלית מלאה.

לימודי מבוא לאמנות מודרנית
סקירה כרונולוגית של תפישות ומגמות באמנות המאה התשע עשרה והעשרים, התמורות החלות בעשייה האמנותית, בהגות ובביקורת המפרשות אותה או התורמות לגילוייה השונים, ובהקשרם החברתיים, התרבותיים והאידיאולוגיים.

עבודת מעצב במאי
הבסיס האידיאי והאופרטיבי של עבודת מעצב במאי. האינטרפרטציה של הבמאי המכתיבה כיוונים בעיצוב התפאורה, והתפאורה כמכתיבה תפישה בימויית אסתטית וצורנית. תהליכי הפרודוקציה בגיבוש תפישה חזותית אידיאית כוללת, יחסי המעצב והבמאי כחלק מתהליך ההפקה

ספר בימוי והנחייה
הכנת ספר בימוי, ניתוח המחזה לפי סגנון, קונפליקט, נושא, תזה, עלילה, חלוקה ליחידות והמחשה בתרגילים מעשיים ממבחר הדרמה הקלאסית והמודרנית

לימודי כתיבת מחזות לתסריטים
מושגי יסוד בכתיבת מחזה פוליטי, שיטות ואמצעים בהם משתמשים מחזאים שונים בכתיבת מחזות פוליטיים בישראל.

לימודי תיאטרון ילדים
תיאטרון ילדים מתקיים בכול פעם כאשר הפקה של טקסט כתוב מכוונת במיוחד לקהל של ילדים, כך ניתן לומר שתיאטרון הילדים מתכוון אל צופה בעל מעמד וצרכים ייחודיים. 
הגדרת מאפיינים, אסטרטגיות ונורמות קיימות ב-תיאטרון המקצועי לילדים, פואטיות, אסתטיות וסגנוניות, תהליך יצירה מקורי של כתיבת טקסט דרמטי ו/או עיבוד ותרגום לבמה של מחזה ילדים.
עיבוד ובימוי מחזות קלאסיים באורינטציה פוליטית.
בחירת מחזות קלאסיים: טרגדיות וקומדיות יווניות ומחזות שייקספירים. בניית עיבוד המתייחס לאלמנטים פוליטיים רלוונטיים. בניית ספר בימוי. בימוי סצנות מתוך העיבודים הפוליטיים.

לימודי בימוי תיאטרון חברתי
בימוי מתקדם הלוקח בחשבון התמודדויות ייחודיות בעבודה עם שחקנים שאינם מקצועיים ובסביבות תיאטרוניות שאינם הבמה הקונבנציונאלית.,  המגבלה הופכת ליתרון הן בתכנים והן האסטטיקה הבימתית ומובילה  ליצירת תיאטרון מרגש ונוגע. מודלים תיאטרוניים ייחודיים ומגוונים, כדוגמת מופעי תיאטרון בסביבה אוטנטית, תיאטרון וחגיגות רחוב, תיאטרון אימפרוביזציה בשיתוף הקהל ועוד.

קריאת ביקורת טקסטים
ליווי אקדמי לפרויקטים בקהילה, פיתוח שיח תיאורטי ביקורתי שיספק כלים מתודולוגיים להתבוננות רפלקסיבית בכל שלבי הפרויקט, פיתוח כלי מחקר לניתוח ולכתיבה על מופעים קהילתיים

 
 

סילבוס לתואר שני בבימוי תיאטרון

בין נושאי הלימוד (סילבוס) לתואר שני בלימודי תיאטרון ניתן למצוא את הנושאים הבאים:

מודלים ומתודולוגיות של המאה העשרים
ההשפעות התרבותיות העיקריות שקובעות את פני האמנויות בנות זמננו, מודלים כלליים מתחום ההומניסטיקה במאה העשרים כגון פסיכואנליזה, סטרוקטורליזם, ניאו מרכסיזם, מתודים ספציפיים מתחום האסתטיקה בת זמננו.

סמיוטיקה כללית וישומיים באמנויות
נקודות ציון מרכזיות בגישה המדעית המודרנית לחקר הסימנים . האסכולות בסיסיות, כפי שהתפתחו סביב עבודותיהם של פרדיננד דה סוסיר וצ’רלס פירס.   מערכות מושגים והנחות תיאורטיות העומדות בבסיסן. התיאוריות שהתפתחו מאוחר יותר הנוקטות בגישה הסמיוטית.   האימפליקציות הפילוסופיות של עבודותיהם של דה סוסיר ופירס  בכל הקשור לשאלת הרפרזנטציה (קשרי שפה- עולם ). 
מרכזיותם של סימנים בחיי הרוח האנושית ככלל  ובאמנות בפרט, מתודולוגיות מחקריות כלליות יותר הנגזרות מתיאוריות אלה : הבחנה בין גישה סינכרונית לדיאכרונית, סטרוקטורליזם ופוסט סטרוקטורליזם

האירוע התיאטרוני - גישות פרשניות
ה"אירוע התיאטרוני"  מהיבטים שונים כפי שהתפתח בתוך לימודי התיאטרון החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 בקרב חוקרים ויוצרים אמריקאיים ואירופיים. 
המפגש התקשורתי, הסמיוטי והפנומנולוגי שבין המבצע והצופה, בין הפרזנטציה של המופע להתקבלות של הצופה.

חברה, תאטרון ותרבות חזותית: הרנסנס האנגלי כמקרה מבחן
מתודולוגיה משולבת ובין תחומית בניסיון לשחזר את התרבות החזותית והתנהגותית של תקופה היסטורית מרוחקת, אשר נחקרה רבות דרך הטקסטואליות שלה- הרנסנס האנגלי. זו תקופת שלטונם של אליזבת ה- 1 וג'יימס ה- 1 , תקופת פריחתו של התיאטרון האנגלי של שייקספיר ובני זמנו. הופעה בחברה, הצגה עצמית באמצעות הגוף האופנתי הלבוש ומחוותיו. ההיכרות עם מערכת התקשורת החזותית בחברה, שחזור הופעת השחקן על בימת התיאטרון. תיעוד שפת התקשורת החזותית והלא מילולית הוא אמנות הפורטרט, שהייתה המדיום החשוב ביותר של האמנות החזותית ברנסנס האנגלי. פורטרטים של דמויות מרכזיות בחברה האנגלית.

התיאטרון הקדוש
התיאטרון הקדוש מציב כשאלה מרכזית את היחס בין "קדושה" לבין "הצגת תיאטרון" בהנחה שהטקס, הפולחן וההיבט הפרפורמטיבי מחברים בין השניים. מחזות וטקסטים שעובדו להצגות ובודק את הסף התיאטרוני בין "כאן" ובין מעבר" בהתייחס לתקופות ולתרבויות לאורך ההיסטוריה המערבית והיהודית נוצרית

גוף, תנועה, הבעה
בעשורים האחרונים הגוף האנושי הפך לשדה מחקר, תפקידיו ותפקודיו בספירה החברתית, התרבותית והאמנותית. גישות מרכזיות בשדה מחקר, בשאלת היחס בין גוף ותנועה כאפיק משמעותי להבנת אופני ההבעה הבימתית במשחק ובריקוד. שאלת היסוד היא כיצד תנועת הגוף הופכת למבע אמנותי, ואיך ניתן לחקור ולנתח את ההבעה התנועתית כאסטרטגיה פרשנית ועמדה תרבותית.

לימודי תיאטרון בתרבות טלוויזיה
טלוויזיה נתפסת כתרבות פופולארית, לא כאמנות, ואילו תיאטרון כאמנות נתפסה כפסגת האומנויות. גם במישור המקצועי נמצא לאחרונה נטייה לבידול. אם בעבר כותבים לתיאטרון ולטלוויזיה היו אותם היוצרים, כיום הנטייה היא להתמקצעות ולהתבדלות.

לימודי תיאטרון דוקומנטרי
התאטרון הדוקומנטרי, המכונה תאטרון העדות, תאטרון פוליטי, תאטרון מחאה, תאטרון ריאליסטי או תאטרון של מציאות, הוא תאטרון המבוסס על אירועים ומצבים אמיתיים. המחזאי שואב את חומריו ממסמכים היסטוריים, עדויות, ראיונות, מקטעי וידאו, מסרטים ומהקלטות, ואותם הוא מעצב לכדי יצירה תיאטרונית המבקשת למשוך את תשומת לב הציבור לנושאים הנידונים. תאטרון שכזה מטפל בדרכים בהן מתעצבת ההיסטוריה ובדרכים בהן היא מתעצבת מחדש, בדרך שבה מדווחת המדיה על המציאות ומעוותת אותה, ובדרך שבה מגיב הציבור לאירועים. דיון בנושאי התאטרון הדוקומנטרי, תימות שלו, צורותיו, טכניקות שלו, סגנונותיו, יסודותיו הפרפורמטיביים והשפעתו. בין המחזות והנושאים. 

מהתיאטרון היפני הקלאסי לקולנוע היפני  
ההשפעה של הסגנונות השונים של התיאטרון היפני הקלאסי על התכנים והאסתטיקה של הקולנוע היפני מאז תחילתו. הדמיון של שני אספקטים אלו בשתי האמנויות השונות, דמיון הנובע ממקורות זהים בתרבות ובחברה היפנית שהשפיעו על עיצוב התיאטרון והקולנוע, המאפיינים החשובים של כל אחת משתי אמנויות מופתיות ומגובשות אלו שהציבו מודלים שהשפיעו על אמני תיאטרון וקולנוע ברחבי העולם

נסים אלוני
נסים אלוני הוא, אחד המחזאים החשובים ביותר בתולדות התיאטרון הישראלי, סופר, מחזאי, במאי, מתרגם, מעבד וחבר בועדות רפרטואר של התיאטרון הלאומי "הבימה". שאלות הקשורות לכתיבתו הדרמטית, למקורות ההשראה שלו, לדיאלוג שקיימו המחזות, העיבודים והתרגומים שלו עם החברה והתרבות בישראל של שנות השישים והשבעים, עבודתו כבמאי, קשריו עם שחקנים, מעצבי במה, מוסיקאים ומנהלי תיאטרון. הסיבות שגרמו להפיכתו של אלוני מגיבור תרבות מקומי לשעיר לעזאזל.