מהי הדברה כימית ?

הדברה כימית הינה הדברה בה נעשה שימוש בחומרים כימים. מהווה חלק משיטות ההדברה השונות הקיימות כיום וביניהן: הדברה ביולוגית, הדברה מכאנית, הדברה גנטית, הדברה משולבת ועוד. אחד התיעודים הראשונים הקיימים לגבי שימוש בהדברה כימית נרשם בשנת 1787 ובו הומלץ לחקלאים לשפשף את עלי הגפן שבכרמם בגופרית ובכך להקטין את הנגיעות מחרקים. בשנת 1800 ניתן למצוא אזכור להמלצה בדבר ריסוס העלים בניקוטין לאותו הצורך. אולם רק החל משנת 1939, השנה שבה מדען שוויצרי בשם פאול הרמן מילר יצר את החומר DDT ( דיכלורו דיפניל טריכלורו אתאן ) החלה הדברה כימית לצבור תאוצה והפכה לזמינה, נגישה ושימושית כמעט בכל רחבי העולם.

מהם חומרי ההדברה הכימית ?

החומר DDT התגלה כחומר הדברה בעל תכונות מצוינות בהדברת חרקים. בשנים הראשונות לשימוש בו נראה היה כי חומר זה הינו פלאי ממש. יישומו קל, עלותו זולה והוא קוטל את מרבית מיני המזיקים ביעילות עצומה וללא תופעות לוואי מזיקות. תוך שנים מועטות הפך חומר הדברה זה לנפוץ ביותר בעולם ויש שיאמרו שהציל את העולם מחרפת רעב ומחלות זיהומיות קשות כגון טיפוס ומלאריה.

לאור ההצלחה העצומה שנחל ה DDT, החלו מדענים בכל העולם להפיק חומרי הדברה כימיים נוספים, בתקווה שיתנו פתרון זהה או דומה לזה של ה DDT. ואכן החל משנות הארבעים ואילך הוכנסו לצרכי הדברה כימית חומרים חדשים לשימוש, לכולם תכונות של קטילת מזיקים. עם חלוף השנים החלו מתגלים בקעים בקסמה של ההדברה הכימית.

לפתע הצביעו החוקרים על בעיות בריאותיות לאדם ונזקים אקולוגיים וסביבתיים כתוצאה מן השימוש המאסיבי בהדברה כימית. הדבר קיבל הד ציבורי עצום בשנת 1962, עם פרסום ספרה של רחל קרסון – ביולוגית, סופרת ואקולוגית "האביב הדומם", המתאר את הנזקים הרבים הנגרמים למארג המזון בעולם החי ולבריאות האדם כתוצאה מן השימוש המופרז בחומרי ההדברה הכימית בכלל וה DDT בפרט.

מהם נזקי הדברה בחומרים כימיים ?

ככל שנצבר יידע נוסף נחשפו חסרונותיהם ההרסניים של חומרי ההדברה הכימית. הוכח כי אמנם, רבה יעילותם של חומרים אלו בקטילת מזיקים ברובם חרקים אולם לא כל החרקים הניזוקים מההדברה הינם מזיקים ! לדוגמא דבורת הדבש המועילה לאדם או כל אותם חרקים המהווים אויבים טבעיים לחרקים המזיקים לנו. הוכח כי חומרים אלו שברובם שאריתיים לטווח הארוך (כלומר מידת הפירוק שלהם נמוכה ופרוסה על פני עשרות ומאות שנים) גורמים לנזק מתמשך בשרשרת המזון.

החומרים מצטברים ברקמות השומן של בעלי החיים ובבדיקות מעבדה ניתן למצאם למשל בחלב פרות, ברקמות השומן של הפרות ומכאן גם בבני האדם הניזונים על מקורות מזון אלו. פיזורם של חומרי ההדברה הכימית הוא כה נרחב במערכת האקולוגית, עד כי שאריות החומר DDT נמצאו ברקמות השומן של פינגווינים מאנטארקטיקה אשר מעולם לא נחשפו לחומר באופן ישיר.

חסרון נוסף של מרבית חומרי הדברה כימית הינו יעילות הולכת ופוחתת ככל שהשימוש בהם תכוף ומואץ. הדבר קורה בעיקר בשל התפתחות אוכלוסיות עמידות לחומרים מה שמצריך לעיתים להגדיל את מינון החומר ובכך להגדיל גם את הנזק שעלול להגרם כתוצאה מהשימוש בו.

שימוש מושכל:
כיום מהווה הדברה כימית שיטה אחת מתוך מכלול רב של שיטות הדברה והשימוש בה מבוצע באופן מבוקר ומדוד. ישנו דגש רב על שימוש בחומרים שהם ספציפיים למזיק. ככל שיהיה חומר ההדברה הכימית ספציפי למזיק, כך פגיעתו במינים אחרים של בעלי חיים תפחת. דגש על שימוש בחומרים להם שאריתיות קטנה (כלומר פירוק מהיר יותר). חומרים שהוכחו כקרצינוגניים (מחוללי מחלות סרטן) הוצאו משימוש וכמו כן חומרים שהוכח שגורמים נזק רב למינים שונים של בע"ח. גם שיטת יישום הדברה כימית שונתה, במקום פיזור חומרי הדברה לפי פרקי זמן קבועים, כיום ישנו שימוש בהדברה כימית רק לפי הצורך לאחר תצפיות בשטח. באופן כללי ניתן לומר כי כיום עוברים כל חומרי ההדברה הכימית בדיקות מקיפות לגילוי מידת השפעתם על הסביבה, בעלי החיים ובני האדם. רק החומרים שנבדקו והוכחו כי הם הבטוחים ביותר לשימוש ועלולים להסב את הנזק המצומצם ביותר, מאושרים ע"י גורמי האכיפה לשימוש.

לסיכום ניתן לומר, שאם נשכיל להשתמש בהדברה כימית כחלק קטן מתוך ממכלול שיטות ההדברה שברשותנו ונדע להשתמש בה בצורה הנכונה ביותר על סמך הידע הרב שרכשנו, יהיו הנזקים שעלולים להיגרם ממנה נמוכים ביותר והרווח שצפוי מהשימוש בה, רב ביותר.
ריקו המדביר – הדברה בבאר שבע והדרום